קרקוע והארקה

למה קרקוע?

כל הלקוחות שלי מכירים ומכירות את הקרקוע שאני נותנת ומתרגלת ומזכירה כל הזמן.

לפעמים זה נדמה כאילו זאת "תרופה" או לפחות התשובה לכל מצב. זה עלול להרגיש משטיח את מורכבויות החיים והנפש ואני רוצה לקחת כמה רגעים ולהסביר יותר לעומק את המשמעות של התרגול הזה.

1. המקום הראשון בו התחלתי לתרגל את הדבר הזה היה מול חרדה וגלי פחד. ראיתי איך הנכחה וריכוז ברגליים שלי, באדמה מוריד את רמת הדחק שהרגשתי בבית החזה ומאותו רגע עשיתי ושכללתי את התרגיל.

מכיוון שהאדמה שלי (מהאגן ומטה אל הרגליים, תכף הסבר) מיומנת, זמינה לי, יציבה לרוב הדבר הזה עובד עלי מהר בצורה איכותית.

עם הזמן ראיתי, שלמי שהאדמה שלו עדיין לא זמינה ויציבה, התרגול הזה הולך ומנכיח ובונה אותה.

*למה אנחנו צריכים אדמה טובה-*

האדמה היא המקור שלנו (מאפר בנו ואליו נשוב), היא הבסיס עליו אנחנו עומדים, היא מקור היציבות. "אמא אדמה" – האדמה אמורה להיות פורייה, יבשה אך רטובה מספיק כדי לעורר חיים, היא צריכה להיות יציבה, לא מבוקעת, עם תנועה אך ללא תנודות חזקות מידי. כאשר יש לנו "שתי רגליים על הקרקע", אנו יציבים, שקולים, לא מפוחדים. אדמה היא אהבת הגשמיות, הארציות שבאדם. אלמנט אדמה מעניק לאדם את כושר ההישרדות במצבים קשים, תועלתיות וחסכנות, הגדרת מטרות ברורות והליכה בטוחה לקראת הגשמתן. אדמה היא שמירה על הקיים. אורך הרוח, סבלנות והתמדה הדרושה להשגת המטרה. אדמה היא יציבות וכיוון ברור. היא מיוצגת ע"י העולם החומרי, הפיזי, המוחשי, הפרקטי. האדמה היא המקום אליו דברים נופלים, קשורה לסילוק פסולת והתנקות ממיותר, ניקיון, יופי, אסתטיקה, אימהות, חושניות, כסף, שפע, צרכים ראשוניים.

2. "רסיסי מדיטציה מפוזרים ביום"-

• *אנחנו כל כך רועשים כל הזמן.* תמיד יש קונפליקט בתוכנו וכשהוא נפתר, בשאיפה, הקונפליקט הבא תופס את מקומו.

הקרקוע נותן לנו "רפסודה" של שקט בתוך ים הרגש והגעש. מקום בו ניתן לרגע להניח לצורך לפתור את הקונפליקט הנוכחי ולנוח בתוך המצב, בתוך הגוף, במה שיש.

• *אנחנו לרוב אוטומטיים, מגיבים מתוך הרגל והתניה*

דפוס רגשי (וגילומו הפיזי) לא מגיע תלוש, הוא מחובר לסיטואציה שהייתה או חזרה על עצמה. הוא דובר החלטה פנימית ישנה שנובעת מחוויות עבר. אותה החלטה, אותה פעולה שמרו על האדם לאורך זמן ותקופה, אם לא היה בזה משהו שעבד טוב, האדם היה לומד אחרת ולא הופך את הדבר לדפוס פעולה.

ולפעמים הדפוס הוא מה שלמדנו מהסביבה שלנו, מעולם לא חווינו משהו אחר, זה מוטמע בגוף, בשושלת, בהעברות רב דוריות.

כדי לשנות הרגל עמוק ומוטמע, עלינו:

1. לזהות ולהכיר שקיים.

2. לזהות אותו בגוף.

3. להכיר את המופעים השונים שלו ואת מקורו (אם ניתן).

4. ללמוד עצירה (פיזית, רגשית, מנטלית) תוך כדי המופע הדפוסי ואז לשחרר או לבחור חדש או לבחור להמשיך כרגיל.

*העצירה הפיזית היא אקוטית לשינוי ההרגל*. בלעדיה, אנחנו עדיין בשטף ההרגלי.*

תרגול קבוע של קרקוע, בטח בתול מצבים רגשיים ובתוך הדפוס, יביא לחופש בחירה גדול יותר במקומות בהם אתן.ם נסחפות ונסחפים ואין בחירה או הכרה ומודעות.

• *אנחנו יכולים להיות "אנטנה" מאוד איכותית בעולמנו.*

כשלומדים (דרך קרקוע לדוגמה 😄) להשקיט את תנודות המחשבה, ויש יותר שקט בגוף ובראש, דברים יכולים לעבור דרכנו ביתר קלות: אוכל, מצבים של החיים שקשה לעכל, ביטוי, יצירה, רגשות שלנו ושל אחרים, חיבור לתחושות בטן ולמה שאחרים חווים ועוד.

מקווה שעכשיו יש הבנה עמוקה יותר של הקרקוע ואולי גם מוטיבציה גבוהה יותר לתרגל ולעשות ככה סתם 🙂.

תודה למי שקרא וקראה, אני כאן לכל שאלה ❤️.