להדליק את האור

להדליק את האור – למה אני מתכוונת.

כשאני אומרת למישהו שעליו 'להדליק את האור', אני בעצם מבקשת ממנו להיכנס פנימה, לחפש את התמיכה, הביטחון, החמלה, האהבה, ההנחיה, ההפניה להן הוא זקוק כל כך, בתוך עצמו.

לדבר אליו מילים טובות,

למצוא בתוכו את הכוחות,

את המילים, את ידיעה,

את המורה הפנימי.

לא תמיד יש לנו על מי לסמוך בשעת משבר, לא תמיד האנשים סביבנו הם מקור לחום, עצה טובה, לתמיכה.

לעיתים הסובבים לא פנויים לראות את המצוקה ולהבין את הדבר שאנו מבקשים מהם.

ברגעים מהסוג הזה יכולה לעלות גם טינה או תחושת בדידות,

לבדות שמגבירה את הקושי הקיים גם ככה.

הדבר שלשמו קרסנו או כאבנו הופך להיות משני לכך שעכשיו הסביבה הופכת להיות גורם מכאיב.

שוב לא רואים אותי, שוב אני לבד.

דרך אחת וראשונית להדליק את האור היא לשאול את עצמנו באותו רגע,

מה אני מבקשת מהסובבים אותי?

מה הצורך הרגשי שלי כרגע?

האם זה ביטחון? מילות אהבה והרגעה?

אם התשובה היא כן,

התחילו בלדבר אל עצמכם בשקט את אותם מילים טובות ומרגיעות שהייתם רוצים לקבל (את בטוחה, יש לי כוח, אתה יכול, אני אהובה, אני שמור).

עשו זאת ברכות אוהבת,

כמו שאם מנחמת את ילדה.

*הדליקו את האור, היו ההורה התומך והאוהב שתמיד רציתם שיהיה לכם*

(בין אם היה או יש לכם ובין אם לאו).

אם הצורך הרגשי באותו רגע הוא ראיית הדרך שעברתם וחיזוק הבחירות שבחרתם.

הסתכלו אתם על הבחירות שעשיתם, ראו איך כל פניה שלקחתם וקרתה שירתה משהו חשוב בחייכם או בחיים של הקרובים אליכם,

ראו את הצמיחה ואת הלמידה,

חזקו את הבחירה ואת עצמכם בתוכה, *הדליקו את האור, היו החבר הכי טוב של עצמכם.*

(בין אם יש לכם אחד כזה ובין אם לאו).

אם הצורך הרגשי באותו הרגע הוא חמלה וסליחה על בחירה לא מוצלחת בעינכם, הסתכלו רחב ועמוק יותר,

תראו את החולשה שכנראה הובילה לבחירה הזאת, פחד ישן ומנהל,

דפוס שמבקש להתגמש.

תשמחו על העירות שהגיעה עם הכאב, הבינו את עצמכם ואת הסיבות לבחירות שאולי מנזקות אתכם.

לטפו את הדמות הבועטת הזאת מבפנים, נשמו עמוק והבטיחו לעצמכם לעשות טוב, ככל שניתן לכם בכלים הנוכחים, מכאן והלאה.

*הדליקו את האור, היו המטפלת הכי טובה שאתם יכולים להרשות לעצמכם*.

עשיתי, עושה ועוד אעשה את זה לא מעט ❤️.

עם הזמן, הקול החומל יהפוך להיות נוכח יותר, תחול התקרבות ומשהו ירווח.

חיבוק ❤️.