מועקה

בואו נתפנה ונדבר לרגע על מועקה. אולי קמתם איתה? אולי משכתן אותה כל הסופשבוע?

זה לא באמת משנה כרגע מה גרם לה, האם היה גורם חיצוני או מחולל פנימי, האם לדעתכם יש לה הצדקה או שלא.

איך שלא נסובב את העניין, המועקה יושבת לנו כתחושה גופנית מובהקת.

לפעמים זה כמו מדף שמישהו יושב עליו, מונח על בית החזה, לפעמים זה חבל כרוך סביב הגרון, או קוף על הכתף, אולי פשוט נטל מכביד על הגב העליון.

כמה מקום אתן מאפשרות לה לקחת? והיא לוקחת.

הרי מהי מועקה, אם לא משהו שנתקע? לא עובר, לא מתעכל, לא בא לידי ביטוי, פשוט יושב.

יש לי הצעה ובבסיסה ההכרה,

*הגוף הוא הכלי שלך, לא הכלא.*

עצרו את השיגרה,

תתפנו לרגע ונועו.

זוזו.

תניעו את החלק העליון הדחוס ממועקה.

חפשו היכן היא נמצאת ותעשו מקום.

אין כאן פרקטיקה,

רק תשומת לב,

רצון וסקרנות.

אל תפחדו להיות מוזרים בתנועה, תפרצו את גבולותיכםן בהנאה ושלבו עם זה נשימה וקול: אהההה....... פפפפפפ... דיייייי.... אוףףףף!

ואז עוד תנועה 🩷 ואז רגע עמידה וחיבור לתחושה,

מה השתנה?

תתחדשו :-) פיניתם לכם מקום, הבאתן בחירה, יצאתם לרגע מהרגיל והתקרבתם פנימה.

שיהיה לנו שבוע טוב וזורם בלי מועקות 🪷.